האם התפלה היא פתרון בר-קיימא למחסור במים?

המחסור במים הופך לבעיה מרכזית ברחבי העולם. והשאלה היא, איך אנחנו פותרים את זה? לאחרונה בדקתי כיצד דיגיטציה של תשתיות מים יכולה לעזור, כאן ההתמקדות היא בהתפלה.

התפלה כפתרון בר-קיימא למחסור במים נדונה זה מכבר בשל התהליכים עתירי האנרגיה שלה ובעיותיה עם תמלחת כתוצר לוואי. עם זאת, ככל שבעיית המחסור במים ממשיכה להתקדם לצד שיפורים בתהליך ההתפלה, עלינו לשקול התפלה כאופציה להתמודדות עם אחת הסוגיות הבוערות ביותר העומדות בפנינו כיום.

להלן, אני משתף את מחשבותיי על:

• האתגרים ההולכים וגוברים של מחסור במים
• סוגיות ההתפלה
• התקדמות בתחום ההתפלה
• סיפורי הצלחה בהתפלה

מחסור במים הוא נושא מרכזי בעולם כבר שנים. עם זאת, אנו נמצאים כעת בנקודה שבה הביקוש למים מתוקים הוא כה גבוה עד שהוא עולה על ההיצע. זה גרם וימשיך לגרום לבעיות גדולות ברחבי העולם, במיוחד באזורים בנויים המתמודדים עם בעיות עם קבלת מים מתוקים או עם הפצתם.

בנוסף, כשאנחנו לוקחים מים מתוקים מהמשאבים שיש לנו, אנחנו גם מזהמים אותם, רק כדי להחזיר את המים המתוקים המזוהמים לאותם משאבים נדירים. עיבוד שפכים אלה וניצולם מחדש יתרמו רבות לצמצום המחסור במים.

עם זאת, ישנם אזורים מסוימים בעולם כמו המזרח התיכון, אוסטרליה, וכמה מקומות בדרום אמריקה כי הם צחיחים מאוד שבו אנשים מתמודדים עם קשיים בגישה למים מתוקים.

התפלה היא פתרון אחד שיכול לתת מענה לבעיית המחסור במים. מכיוון ש-70% מפני השטח בעולם הם מי ים, יש לנו כמות עצומה של מים זמינים – אך מים אלה אינם באיכות ראויה לשתייה.

השאלה היא, אם כן, האם התפלה היא פתרון בר-קיימא לצמצום המחסור במים ולאספקת מים טריים ראויים לשתייה לאוכלוסיות? זה נשאל פעמים רבות במשך שנים רבות. סוגיות סביב התפלה כוללות עלויות גבוהות – הרבה יותר זול לקחת מים מנהר, סכר או אקוויפר, וזה גם תהליך עתיר אנרגיה.

יש לנו גם אחריות להגן על בעלי החיים הימיים, אך כימיקלים ומינרלים מתווספים למים בתהליך ההתפלה אשר מוכנס בחזרה לאוקיינוס. כמות גדולה מאוד של מלח — למעשה מלחים מרוכזים — מיוצרת ומוחזרת. אמנם יש טענה שאין לכך השפעה על הים, אך הוכח כי מליחות הים הערבי עלתה ב-10%, ובמקומות אחרים ב-20% משום שהים כל כך רדוד.

להחזרת התמלחת לים יש השפעה מהותית על הסביבה, וזו בעיה — יחד עם העלויות, האנרגיה וה-CO2 המיוצרים — שיש לפתור בטווח הארוך אם התפלה היא הפתרון למחסור במים.

ההתפלה עברה כברת דרך ארוכה בעשר השנים האחרונות. במקור, אידוי ואידוי מים עם התאוששות נמוכה מאוד והחזרת התמלחת לים היו יקרים והזרימו הרבה CO2 לאוויר.

עם זאת, מאז המצאת האוסמוזה ההפוכה, זה הפחית את האנרגיה שהוצאה באופן דרמטי. כמות ה-CO2 המשתחררת לאוויר ושיעורי ההתאוששות המשופרים הובילו לכך שפחות מי ים יצאו מהים, וכתוצאה מכך, לירידה גדולה בעלות ההתפלה – מה שפעם עלה 1 דולר למטר קוביות הוא כיום חצי דולר למטר קוביות, ופחות במקרים מסוימים.

שיפורים אלה, כמו גם הופעתה של אנרגיה מתחדשת באמצעות שמש ורוח, ייעלו את ההתפלה בחמש השנים האחרונות כדי שהיא תיחשב – מנקודת מבט של עלות – לפתרון בר-קיימא מאוד לצמצום המחסור במים.

חיבור אוסמוזה הפוכה עם מתקני התפלה מאפשר לנו להוזיל עוד יותר את העלויות. חשוב מכך, זה גם אפשר לנו להפחית את ה-CO2 שמשתחרר לאוויר בצורה חסכונית יותר.

עם זאת, סוגיית החזרת התמלחת לים, גרימת נזק לחיי הים ושינוי הסביבה הימית, עדיין נותרה בעינה. פתרון אחד לנטרל את זה הוא לא להחזיר את התמלחת לים, או, להחזיר אותה למצב טוב יותר מאשר כאשר היא נלקחה. אם זה היה קורה, התפלה הייתה פתרון חיובי מאוד לבעיית המחסור במים.

אזורים מסוימים בעולם, כמו המזרח התיכון ואוסטרליה, קידמו את מסעם בהתפלה. לדוגמה, חלק גדול מההתפלה המתרחשת באוסטרליה מתקזזת על ידי אנרגיה מתחדשת — זה קורה גם באזורים מסוימים במזרח התיכון, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות. חלק ממתקני ההתפלה הללו מחוברים גם למתקנים סולאריים שיכולים לייצר חשמל רב, מה שמפחית את הצורך להוציא מים מהאקוויפרים ומאפשר למפלס מי התהום לעלות.

ב-NEOM (עיר הנבנית בסעודיה שתשלב טכנולוגיות של עיר חכמה), אפס פריקה נוזלית משמש להגנה על הסביבה הימית הרגישה, כולל שוניות אלמוגים. NEOM משתמשת גם באנרגיה מתחדשת, שמקזזת את הבעיות סביב התפלה.

כשלוקחים את כל זה בחשבון, ברור שההתפלה תורמת רבות לפתרון משבר המים בעולם.

גאווין ואן טונדר
הוא המנהל בפועל של מים ב- NEOM והוא אחד ממומחים
רבים
שאנו יוצרים איתם במשותף את Qatium.